הספר הראשון – "אשה יודעת" נכתב אל בנות בריתי הנשים – לאפשר להן לבוא ולהיות הן עצמן בגאווה ובכנות.

הספר השני – "כישופים ומכשפטובות" נכתב אל בנות בריתי המכשפות – להזמין אותן לצאת מהיערות ולהצטרף אלי בכישוף שקוראים לו חיים. כי "הכישוף הוא בהסכמה לעוף".

ו"אני כאן" הספר השלישי, נכתב אל בני בריתי בני האדם כולם. גברים ונשים צעירות וזקנים מכל התרבויות. בני אדם שכמוני קמים ונופלים וצועדים בשבילי החיים האלו.
בספר הזה שמתי את עצמי. את האנושיות הפשוטה שלי. את החיים הפלאיים וכל כך רגילים שלי במילים. למעשה  – המורכבות ששירתה אותי בספרי הקודמים פינתה את מקומה למשהו אנושי, ארצי ופשוט יותר. שמשתמש בפחות צלילים ופחות צבעים. משהו שהוא לא גברי ולא נשי – כי אם אנושי. זה בעצם כמו המעבר מלדבר על ללדבר את.