כשאני מדברת את שפת הלב...

הגאוניות של שפת הלב (Heartalk) היא בכך, שהיא יודעת היכן אפשר לשלב, בטבעיות, את הפשטות והטוהר של החוכמה הנשית העתיקה בתוך החיים בעולם החדש. זאת דרך תקשורת (עם עצמי ועם הסובבים אותי) שמעניקה כלים לקיום מפגש שבו, יהיו הנסיבות אשר יהיו, קונפליקט לא חייב להיות סיומו של שיח אלא יכול להיות דווקא תחילתו. הנה כמה דוגמאות לאופן שבו דרך התקשורת של שפת הלב מקבלת משמעות בחיי היומיום, בסדרה של סרטונים מרגשים בהשתתפות נשים מובילות שהצטרפו ל”נשים יודעות” כדי להפיץ את הבשורה – ואת שפת הלב – למרחוק.

נכנסת רק בפתחים

כשהיזמית ואשת התקשורת מיכל אנסקי הצטרפה לייסוד של “נשים יודעות”, היא ידעה שזה העולם שהייתה רוצה לחיות ולגדל בו את בנותיה: עולם שבו מטרתו של מפגש היא פשוט להיפגש, להיות ביחד, להקשיב ולהשמיע להגדיל את הטוב המשותף, במקום לנהל זירת קרב שבה אחד ינצח והאחר יפסיד. לכן, במקום להתפרץ ולקחת רצוי שאחפש פתח שדרכו אוכל להיכנס – ולקבל.

מניחה את הרצון לפני ההיגיון

כשהילה קליין, סמנכ”ל התפעול ב-Fiverr, החליטה להצטרף לייסוד “נשים יודעות” ולתמוך בהקמת הקהילה, היא ידעה שבעולם שבו היא רוצה לחיות ולגדל את ילדיה פחות ופחות נשים דוחקות את עצמן ואת רצונן לאחורי הקלעים, ומעדיפות את מה ש”צריך” ו”נכון”. ושבו עוד ועוד נשים רואות ואוהבות את כל חלקיהן ומרגישות לגיטימציה להביא את המכלול שהוא הן בכל המקומות, גם ובמיוחד כמנהלות בעולם של גברים.

סומכת על רגשותיי ומאמינה להם

כשגאלה קוגן, שחקנית ומנחת חיבור פנימה, התגייסה למען “נשים יודעות” כדי לקחת חלק בהפצת שפת הלב, היא סמכה על רגשותיה והאמינה במשיכה הטבעית שהיא מרגישה אל התכנים של שפת הלב, ואל הנינוחות הנעימה והפשוטה שאפשר לחוש במחיצתם. ואפשר ממש להרגיש את זה כשצופים בה ומקשיבים לה מדברת…

מסכימה להכיל סתירות

כשיעל דקלבאום, המוזיקאית הבינלאומית, בחרה להלחין את המוזיקה ליצירה “שבע ברכות” ולהעניק את פניה ואת קולה ל”שפת הלב”, זה היה בגלל שהיא יודעת שהחיים – כמו המוזיקה עצמה – מלאים ב”גם וגם” וכמעט שאין בהם “או/או”. שה”קומפוזיציה” הזאת, שנקראת מציאות חיינו, מלאה בשכבות של צלילים ולכל ניואנס בה יש מקום וחלק ויש לו משמעות. 

עונה רק לשאלה שנשאלה

כשהכותבת והפרפורמרית מיכל ליבדינסקי הצטרפה לקולות המדברים את שפת הלב ומספרים את נפלאותיה, היא ידעה שהעולם שבו היא רוצה לחיות ולגדל את ילדיה חף מ”הסגברה”, ושבו בני ובנות האדם מכבדים את הגבולות אלה של אלה, ומבינים שלא תמיד אנחנו נקראים להתערב, לפתור בעיות ולתת עצות. לפעמים אנחנו רק צריכים להקשיב…

בואי לאחד ממעגלי “נשים יודעות”, שם אנחנו מדברות את שפת הלב, ביחד.

דילוג לתוכן