תיאור

אורית פיול אור על ספריה:

הספר הראשון – “אשה יודעת” נכתב אל בנות בריתי הנשים – לאפשר להן לבוא ולהיות הן עצמן בגאווה ובכנות.
הספר השני – “כישופים ומכשפטובות” נכתב אל בנות בריתי המכשפות – להזמין אותן לצאת מהיערות ולהצטרף אלי בכישוף שקוראים לו חיים. כי “הכישוף הוא בהסכמה לעוף”.

ו“אני כאן” הספר השלישי, נכתב אל בני בריתי בני האדם כולם. גברים ונשים צעירות וזקנים מכל התרבויות. בני אדם שכמוני קמים ונופלים וצועדים בשבילי החיים האלו. בספר הזה שמתי את עצמי. את האנושיות הפשוטה שלי. את החיים הפלאיים וכל כך רגילים שלי במילים. למעשה  – המורכבות ששירתה אותי בספרי הקודמים פינתה את מקומה למשהו אנושי, ארצי ופשוט יותר. שמשתמש בפחות צלילים ופחות צבעים. משהו שהוא לא גברי ולא נשי – כי אם אנושי. זה בעצם כמו המעבר מלדבר על ללדבר את.

מהרבה בחינות “אני כאן” היה אמור להיות ספרי הראשון.  הוא הרי הספר הכי פשוט והכי לכולם שכתבתי. כי הרי אני קודם בת אדם – רק אחר כך אשה – ואז מכשפה. אבל מסתבר שהייתי צריכה לעבור קודם את הריפוי של האשה היודעת שאני ואז את הריפוי של המכשפה שאני כדי להעז ולבוא לעולם ככה פשוט כבת אדם. וכך יצא ש”אני כאן” חותם טרילוגיה מכושפת שלא היתה לי שום אפשרות לתכנן כשהתחלתי לכתוב לפני כ 20 שנה.

ואני? אני  בעצם לא כל כך אוהבת להחשף, להצטלם, אבל שפת הלב שאותה אני מלמדת וחיה היא שפה חשופה. המטרה שלה זה שבני האדם יפגשו ויפסיקו לשלוח את הרעיונות שלהם או הפחדים שלהם כסוכנים לפניהם. בספר הזה – כמרפאה וסופרת שחיה את שפת הלב – פשוט באתי. ואיפשרתי לכל מי שרוצה לפגוש אותי.

הנה אני! אני כאן.

שותפיי ליצירה: התברכתי בשיתוף פעולה עם שני איתני טבע – אוריין שביט ויואב זאבי. אוריין היא ציירת בחסד והעיניים והלב שלה, כמו קרני שמש ביום חורפי – ממלאים את חדרי הספר במשמעות וקסם שהסתתרו בין המילים שלי בלי שידעתי אפילו. ביחד יצרנו עולם. תודה לך אוריין. ויואב מאחורי הקלעים מלטש ומסדר ומסיר קמטים של טשטוש כדי שהספר שיגיע אלייך הביתה יהיה הכי צלול ואפקטיבי שאפשר. על קצת המקלדת אני רושמת כאן שזכיתי לעבוד עם נפש תאומה, בהבנת עומק מרגשת ומיוחדת במינה.